קשורה לאמנות

הפוסט הזה מוקדש ל Akio Takamori אקיו הוא אמן קרמיקה יפני במוצאו שהגיע לארצות הברית ללמוד אמנות ונשאר שם מאז. הוא מפסל דמויות ריאליסטיות בסגנון שונה וייחודי לו. הוא בונה את הפסלים שלו בטכניקת חוליות, כך שהם נבנים חלולים, בשונה מטכניקות פיסול בחומר שבהן בונים את הפסל מלא ואחר כך מרוקנים אותו, או על קונסטרוקציה. שיווי המשקל נבנה עם הפסל, והדמויות העומדות שלו מרשימות ביכולת שלהן לעמוד יציבות ללא תמיכה. אקיו יוצר פרטים כלליים בפסל ואחר כך למעשה רושם על הפסל בשכבות על שכבות. הוא מספר כי הוא שורף כל עבודה שלו מספר רב של פעמים עד שהוא מגיע לתוצאה הרצויה לו מבחינה צבעונית. הוא משתמש באנדרגלייזים לקבלת גוונים והצללות והקו שלו מזכיר מאוד קליגרפיה יפנית בחופשיות שלו אך יחד עם זאת בשליטה המלאה. בהרצאה שהוא נתן הוא הראה מקורות השראה מפיסול קלאסי מערבי ומציורים ופסלים יפנים וסיניים. מה שהופך אותו לאמן בעיני, הוא שהוא לא נשאר ברמת החומר ועיצוב הצורה אלא בונה מיצבים של דמויות בעלות משמעויות ורעיונות. הוא מתקשר עם אמנות מערבית ויפנית ויוצר שילובים מעניינים ביניהן, כמו כן הוא משלב בעבודותיו צילום עם פיס

השנה החלטתי להצטרף לקבוצה של קרמיקאים ותיקים ומנוסים שמגיעים פעם בחודש ביום שישי לבית בנימיני לעבוד ביחד ולקבל השראה מעירית אבא- קדרית , אמנית ומורה. עירית מובילה אותנו בשבילים לא מוכרים באמצעות הדגמות, תרגילים, התנסות ושיעורי בית. עבורי זהו שיעור מעניין ומחזק. עירית מדברת על השינוי שעברה כאשר החליטה לנסות דברים חדשים, על הקיבעון של קדרים לעשות דברים בדיוק כפי שלמדו ומעודדת אותנו, תלמידיה, לנסות ולהעיז. אחת הבעיות של הקרמיקה זה הצד הטכנולוגי המתסכל לעיתים. מי שאין לו את הצד הזה מרגיש לעיתים חוסר גדול. הרכבה של חומרים, צבעים, גלזורות, טמפרטורות של שריפה נמוכה, גבוהה, שלישית, סדקים לא צפויים בכלי ועוד בעיות שצצות תוך כדי עבודה- לעיתים סתם ולעיתים כי משהו בדרך היה לא נכון. עירית משחררת מהנושא הזה ולי זה מתאים בדיוק כי בלאו הכי לא הייתי שם אף פעם. מכיוון שלא למדתי אף פעם את הצד הטכנולוגי באופן מסודר, צברתי ידע רב במהלך השנים בדרכים שונות, אבל העקרון הוא שמכיוון שלא ידעתי שאסור, מבחינתי היה מותר. החיסרון הפך לסוג של יתרון. כמובן שאני לא אומרת שזה רק יתרון, ברור שמדי פעם חסר לי מאוד הצד הט

ביום שני האחרון נכונה לי הפתעה כאשר קבלתי טלפון מקיבוץ בגליל ממישהי שקראה עלי במדור של אסי פרידמן בעיתון לאישה. אסי בעלת מדור קבוע בעיתון לאישה, מבקרת אצל יוצרים ואמנים ברחבי הארץ וממליצה עליהם ממקור ראשון במדור שלה. אני זכיתי לביקור של אסי בבית המלאכה שלי לפני כמה חודשים במסגרת  'סיור בדיקות' באזור הדרום. בביקור אסי התלהבה מהכפתורים, צילמה אותם וראיינה אותי והנה התוצאה.  פרסומים שונים לקראת ירידי מתנות

תמיד אהבתי לצייר ובעיקר לרשום עם עיפרון. בשנה החולפת היתה לי הזדמנות להשתתף בחוג ציור של  דוד ניפו במוזיאון אשדוד לאמנות. דוד ניפו הוא ממקימי ומורי בית הספר לציור ' התחנה ' וצייר מחונן. קישור לט קסט התערוכה  שהייתה לו במוזיאון אשדוד לאמנות. העתקת רישומי לימוד מתוך ספר צרפתי מהמאה ה19 ללימוד רישום. טבע דומם דוגמנית ערום ראש יווני דוד ניפו

טוב. אז אם שברתם את השיניים בכותרת , אז לא נורא- אתם לא לבד. זה שם של מקום בפינלנד, ליתר דיוק, מרכז אומנויות, שבו עבודות שלי מוצגות כרגע במסגרת תערוכה קבוצתית של אמנים ישראלים ופינים. הפרויקט הוא של קבוצת אמנים בשם 'ולא הצלחתי להגיד' שבראשה עמילי גלבמן האנרגטית. נושא התערוכה הוא פרקים ביומן, זכרונות ישנים ואישיים, שבאים לידי ביטוי באופן חזותי. העבודה שאני בחרתי להציג נקראת 'אחיות' והיא מורכבת מארבעה ציורים על חרסים שבורים. על כל חרס בנפרד מצוייר פה מחייך ועל החרס הרביעי מצויירת עין צופייה. ניתן לראות את הקטלוגים של תערוכות קודמות של הפרויקט וגם של התערוכה שבה אני משתתפת ב אתר הקבוצה . עבודות נוספות: נשיקה דיוקן עצמי ריקוד לחיים ובאותו עניין- כתבה שהתפרסמה עלי באתר המועצה של באר טוביה אמנית קרמיקה מבאר טוביה השתתפה בתערוכה בפינלנד תאריך: , 10/08/2011 יניב אוחנה התערוכה שיקפה מפגש ודיאלוג בין אמנים מישראל ומפינלנד. איילת זר, תושבת המועצה, הציגה את עבודתה "אחיות" ובה ארבעה ציורים על חתיכות חרס בחודש יולי