דילוג לתוכן הראשי

תערוכה חמישית בגלריה הירוקה


הזמנה לתערוכה


בפוסטים קודמים סיפרתי על הצוללת הירוקה שהיא אגף המיחזור והאקולוגיה של מוזיאון אשדוד לאמנות במרכז מונארט.
כאוצרת הגלריה של הצוללת הירוקה אני מרגישה אחריות לחבר בין אמנות וסוגיות סביבתיות מגוונות. קשר זה מתבטא בדרכים שונות ולא רק במיחזור או שימוש ברדי מייד (מן המוכן) כפי שרבים נוטים לחשוב.  עד כה הצגתי אמנים מתחום האמנות הפלאסטית בלבד (ניתן לראות פירוט בפוסטים הקודמים) . בתערוכות הבאות חשבתי לנכון להציג פן נוסף של הקשר אמנות-סביבה דרך תחום העיצוב.
 
 
מתוך הפרסום שמלווה את התערוכה:
 
נושא הקיימות הולך וצובר תאוצה בתחומי החיים השונים ואחד מביטוייו הרבים הוא בעיצוב. מעצבים רבים המודעים לסביבה מנסים לבטא תפיסות ירוקות על ידי שימוש בחומרים בשימוש משני (פעם שנייה), חידוש חפצים במקום זריקתם, שימוש בחומרי גלם שמייצרים פחות פסולת במהלך הפקתם, חסכון בחומרי גלם ועוד.


בתערוכה זו בחרתי להתמקד בתחום האופנה. תחום זה הוא רחב מאוד וכולל לא רק לבוש אלא גם את כל מה שנלווה אליו: תכשיטים, תיקים, נעליים ועוד. גם בתחום זה יש ביטוי למגמות ירוקות – אקולוגיות וחברתיות. מעצבים משתמשים בבדים שהופקו מחומרי גלם שגודלו באופן יותר מתחשב בסביבה (פחות ריסוס, חיסכון במים, תשלום הוגן לפועלים) חוסכים בחומרי הגלם ומנסים לייצר כמה שפחות פסולת בתהליך ייצור הבגד, מחפשים אחר חומרים חדשים ועוד.

המעצבים שנבחרו לתערוכה זו נבחרו בשל התפיסה השונה שלהם ובשל האיכפתיות כלפי הסביבה.

נעמי מערבי : מעצבת אופנה ותיקה בתחום שפיתחה קולקציה ייחודית שכולה עשויה מבגדים משומשים. היא אוספת בגדים בעלי ערך אישי לה ולסובבים אותה ומרכיבה מהם פריטי לבוש חדשים. מי שרוכש בגד מהקולקציה מקבל פירוט לגבי כל חלק מהיכן נלקח ומי לבש אותו בעברו.


http://naomimaaravi.com/about


   

ecoya : מותג של מוצרים המעוצבים מחומר ייחודי שפיתחה חברת אליה מיחזור בע"מ. בראש החברה עומדת מאיה אפרתי אשר קיבלה את פרס ראש הממשלה לשנת 2010 על יזמות עיסקית. מאיה פיתחה טכנולוגיה חדישה המאפשרת למחזר פלסטיק (בעיקר שקיות ניילון) שהוא חומר שאינו מתכלה וגורם נזקים חמורים לסביבה. שלא כמו בטכנולוגיות אחרות, תהליך המיחזור של elya הינו ידידותי לסביבה והתוצרים הופכים למוצרים שימושיים ואופנתיים.


http://elyarecycling.com/he-h/



 


 יעל אוריאלי: מעצבת תכשיטים שפועלת מתוך תפיסת עולם ירוקה של מיחזור ושימוש מחדש. חומרי הגלם שלה הם שאריות בדים ממפעלי טקסטיל בשילוב עם כפתורים שאותם היא רוכשת בשוק הפישפשים. כל מוצר של יעל הוא חד פעמי ולכן מיוחד ואישי.


http://www.dvarim-tovim.com/







גלריית הצוללת הירוקה- אגף המיחזור והאקולוגיה של מוזיאון אשדוד לאמנות במרכז מונארט
לאתר המוזיאון:www.ashdodartmuseum.org.il
לדף הצוללת: http://www.ashdodartmuseum.org.il/newsite/index.php?option=com_content&view=article&id=21&Itemid=16
פייסבוק מוזיאון:  http://www.facebook.com/profile.php?id=100000237501703



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מטבח

עבור אנשים רבים המטבח נחשב כמרכז הבית. המקום שסביבו מתנהלים החיים ביום יום, מקום שוקק פעילות, מקום מפגש לבני הבית, לכוס קפה, ארוחה קלה או סתם שיחה עם השכנה שנכנסה. על מנת להגיע לאווירה נעימה ומזמינה המטבח זוכה לתשומת לב רבה במהלך בניה או שיפוצים. אווירה כזו משיגים בדרכים שונות החל מעיצוב ארונות המטבח דרך הידיות, החפצים השונים, הצבעוניות וכמובן חיפוי הקיר. חיפוי הקיר במטבח הוא בעל תפקיד פונקציונאלי (מונע רטיבות, קל לניקוי ועוד) אך גם אסתטי. חיפוי מיוחד ושונה יכול לתת למטבח מראה ייחודי ולשקף את הטעם האישי של בעלי הבית. רבים משלבים היום אריחים מצויירים כחלק מהאריחים הקיימים אך אפשרות נוספת היא חיפוי כל הקיר באריחים עבודת יד שנותנים מראה יוצא דופן. אריחים אלו באים בגדלים ובסגנונות שונים: החל מציורי ירקות ופירות, דרך דגמים גיאומטרים שונים, ציורי פרחים, הטבעות ועוד. המטבח של מזל: שילוב של אריחים מצויירים ומוטבעים עם אריחים חלקים מבחינת עמידות- אריחי קרמיקה עבודת יד שנצרפים (נשרפים) בטמפרטורה גבוהה עם גלזורה מתאימה- הם עמידים וחזקים ביותר. המטבח של יעל :חיפוי הקיר בשתי שורות ...

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופ...

שיעור מצולם להכנת בית נר מקרמיקה בעיטור מנדלה. שלב אחר שלב

יוצרת ומדגימה- אלסי נחום במסגרת סדנאות קרמיקה בסטודיו של אילת זר שינבוים בבאר טוביה. שלב 1: מרדדים משטח ומשרטטים עליו את החלקים השונים לפי הגודל הרצוי. סה"כ ישנם חמישה חלקים: בסיס, שני קירות חלקים ושני קירות מעוטרים. על אחד הקירות הלא מעוטרים יוצרים פתח ממנו יוכנס הנר. על הקירות שבהם יהיה העיטור משרטטים את גבולות העיטור. שלב 2: מניחים ניר פרגמנט עליו מצויירת הדוגמה על משטח החומר, עוברים על הדוגמה עם עפרון. שלב 3: מוציאים את החלקים המיותרים באמצעות סכינים וחותכנים   שלב 4: חורצים את שולי החלקים ומורחים סליפ (דבק). מחברים את החלקים השונים ומנקים את שאריות הדבק.   שלב 5: בחלק הפנימי מוסיפים חוליות דקות לחיזוק החיבור, חותכים את שאריות הבסיס.  ניתן ליצור את בתי הנר בכל גודל וצורה. בהצלחה  עבודות נוספות של אלסי: