מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 . תמונות וביבליוגרפיה מרכזית בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון, Elisabeth Vigee Le Brun , 1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן. הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב". מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע. המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי
אילת, הכפתורים מקסימים. והם בכלל לא רק כפתורים. הם בעצם יצירות מיניאטוריות עם מיליון ואחת אפשרויות שיבוץ, הדבקה או סתם תלייה.
השבמחקתודה הדס. את צודקת. מגוןן האפשרויות להשתמש בכפתורים ובמיני האריחים הן בלתי מוגבלות. כמובן כחלק מבגדים שונים, צעיפים, תיקים וגם להדבקה על קיר כקישוט.אני עדין מחפשת צורף שיהפוך אותם לתכשיט.
השבמחקתודה על התגובה. אילת