דילוג לתוכן הראשי

Akio Takamori בסימפוזיון תל חי

הפוסט הזה מוקדש ל Akio Takamori

אקיו הוא אמן קרמיקה יפני במוצאו שהגיע לארצות הברית ללמוד אמנות ונשאר שם מאז. הוא מפסל דמויות ריאליסטיות בסגנון שונה וייחודי לו. הוא בונה את הפסלים שלו בטכניקת חוליות, כך שהם נבנים חלולים, בשונה מטכניקות פיסול בחומר שבהן בונים את הפסל מלא ואחר כך מרוקנים אותו, או על קונסטרוקציה. שיווי המשקל נבנה עם הפסל, והדמויות העומדות שלו מרשימות ביכולת שלהן לעמוד יציבות ללא תמיכה. אקיו יוצר פרטים כלליים בפסל ואחר כך למעשה רושם על הפסל בשכבות על שכבות. הוא מספר כי הוא שורף כל עבודה שלו מספר רב של פעמים עד שהוא מגיע לתוצאה הרצויה לו מבחינה צבעונית. הוא משתמש באנדרגלייזים לקבלת גוונים והצללות והקו שלו מזכיר מאוד קליגרפיה יפנית בחופשיות שלו אך יחד עם זאת בשליטה המלאה. בהרצאה שהוא נתן הוא הראה מקורות השראה מפיסול קלאסי מערבי ומציורים ופסלים יפנים וסיניים.
מה שהופך אותו לאמן בעיני, הוא שהוא לא נשאר ברמת החומר ועיצוב הצורה אלא בונה מיצבים של דמויות בעלות משמעויות ורעיונות. הוא מתקשר עם אמנות מערבית ויפנית ויוצר שילובים מעניינים ביניהן, כמו כן הוא משלב בעבודותיו צילום עם פיסול ומציב בתערוכה אחת את הפסלים ואת הצילומים שלהם.
למעשה במהלך הסימפוזיון אקיו עבד על מספר יצירות במקביל והדגים מספר טכניקות שבהן הוא מתמחה. הראשונה- עבודה עם משטחים (סלבים) שאותם הוא חותך ומעצב לפי שבלונה/ציור  שהוא יוצר. הוא יוצר במשטחים הבלטות והשקעות ולאחר מכן מחבר את שני החלקים לכדי פסל שהוא גם שטוח וגם תלת ממדי, שעליו הוא מוסיף את הפרטים בצבע. הטכניקה השנייה- פיסול חופשי של דמויות בטכניקה של חוליות. כהדגמה אקיו בנה פסל של ילדה עם חצאית. את סיום העבודה לא ראיתי מכיוון שלא נשארתי ליום האחרון ולכן אין תמונות מהשלבים הסופיים של עבודה זו. טכניקה שלישית היא יצירת כד על האובניים והפיכתו לדמות מפוסלת על ידי הבלטות של חלקים והוספת הציור עליו.

 

דמות חתול מתוך עבודת אבניים
פסל דמות מתוך עבודת אבניים

הפרויקט השני הוא דמות ילדה עומדת. הילדה נבנית מהרגליים ולאט לאט באמצעות חוליות האמן עולה למעלה ומעצב את הצורה הרצוייה לו. כפות הרגלים הן מאסיביות ומלאות כמעט לגמרי, מלבד חור קטן יחסית שנעשה מהקרקעית כלפי מעלה בכל כף רגל, כפי שניתן לראות באחת התמונות בהמשך. בטכניקה זו אקיו יוצר דמויות מדהימות בפוזיציות שלהן כשלאחר מכן הוספת הצבע משלימה את הפרטים החסרים.
התחלה: רגלים כבדות ומלאות כבסיס ליציבות הספל
בנית הדמות מלמטה כלפי מעלה באמצעות חוליות. כאן רואים את תחילת החצאית



הרגלים מלמעלה. ניתן לראות שבחלקן התחתון הן כמעט מלאות
 

הוספת היד על ידי חוליות





הפרויקט השלישי הוא דמות האישה השוכבת. הפסל בנוי משני משטחים-חזית ורקע,ומבסיס. בתחילה המשטחים נחתכים על פי ציור, הם מעוצבים באמצעות עיתונים שנדחפים מתחת למשטח ויוצרים את הקימורים. פני השטח מטופלים בהבלטות והשקעות. לאחר העיצוב הראשוני, המשטחים נחים עד שמגיעים למצב של קשי עור ורק אז חוברים אחד לשני וביחד מתחברים למשטח שהוכן מראש. לאחר החיבור פני השטח ממשיכים לעבור עיבוד, מתיחה והחלקה באמצעות כליה. לאחר מכן אקיו מצייר על המשטחים- ציור אחד מקדימה וציור שני מאחור. את שלב החיתוך של המשטחים ועיצובם לא תעדתי.
לאחר  חיתוך המשטחים ועיצובם באמצעות עיתונים, מחברים את שני החלקים
 
המשטחים עם תבליט עדין  שיוצר את מתאר והגוף את תווי הפנים. השיקוע וההבלטה נוצרו בשלב יצירת המשטחים
 

הסקיצה הראשונית על פיה נחתכו המשטחים

לאחר החיבור אקיו מצייר על הפסל באמצעות מכחולי קליגרפיה ואנגובים . הוא נוהג לצייר מספר שכבות ולשרוף כל פסל מספר פעמים




לתמונות נוספות מההדגמות וההרצאות ניתן להכנס לאלבום פיקאסה
כמו כן אשמח אם תרשמו כמנויים לבלוג שלי כדי לקבל עדכון בפרסום הפוסטים הבאים.

תגובות

  1. אכן מרתק, מפרה ומעודד ליצירה, המסה הגדולה ונקודות העניין בפסלים שלו מעורר השראה.
    אני נהנת לקרוא בבלוג שלך ושמחה שנפגשנו בסמפוזיון.
    ענת עיני

    השבמחק
  2. הי ענת
    שמחה שקראת ושאת אוהבת. אכן גם אני כבר משתוקקת לבנות איזה פסל בהשראתו. בקרוב אפרסם עוד פוסטים על התערוכה והאמנים האחרים. גם אני שמחתי להכיר אותך בסימפוזיון. ניפגש גם בבאים.
    אילת

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי