דילוג לתוכן הראשי

התחדשות


השנה החלטתי להצטרף לקבוצה של קרמיקאים ותיקים ומנוסים שמגיעים פעם בחודש ביום שישי לבית בנימיני לעבוד ביחד ולקבל השראה מעירית אבא- קדרית , אמנית ומורה. עירית מובילה אותנו בשבילים לא מוכרים באמצעות הדגמות, תרגילים, התנסות ושיעורי בית. עבורי זהו שיעור מעניין ומחזק. עירית מדברת על השינוי שעברה כאשר החליטה לנסות דברים חדשים, על הקיבעון של קדרים לעשות דברים בדיוק כפי שלמדו ומעודדת אותנו, תלמידיה, לנסות ולהעיז.

אחת הבעיות של הקרמיקה זה הצד הטכנולוגי המתסכל לעיתים. מי שאין לו את הצד הזה מרגיש לעיתים חוסר גדול. הרכבה של חומרים, צבעים, גלזורות, טמפרטורות של שריפה נמוכה, גבוהה, שלישית, סדקים לא צפויים בכלי ועוד בעיות שצצות תוך כדי עבודה- לעיתים סתם ולעיתים כי משהו בדרך היה לא נכון. עירית משחררת מהנושא הזה ולי זה מתאים בדיוק כי בלאו הכי לא הייתי שם אף פעם. מכיוון שלא למדתי אף פעם את הצד הטכנולוגי באופן מסודר, צברתי ידע רב במהלך השנים בדרכים שונות, אבל העקרון הוא שמכיוון שלא ידעתי שאסור, מבחינתי היה מותר. החיסרון הפך לסוג של יתרון. כמובן שאני לא אומרת שזה רק יתרון, ברור שמדי פעם חסר לי מאוד הצד הטכנולוגי, אבל אז אני מוצאת כבר עם מי להתייעץ. לרוב עם יעקוב מקרמיקון או עם שולה וולק וקרמיקאים ותיקים אחרים שעונים תמיד לכל שאלה בפורום הקרמיקאים ע"ש אבבי שרון
שיעור לחיים. לא?

התמונות הבאות הן מהמפגש ביום שישי האחרון שלמרות שלא נגענו בחומר ורק הקשבנו והתבוננו, היה מפרה וממלא ומעורר חשק עז לרוץ הביתה ולהתחיל לעבוד. ומכיוון שחלק גדול מהמפגש דברנו על חנויות לאפייה ובישול כמקור מצוין לכלים לעבודה עם חומר, אני מעלה גם כמה תמונות מארוחת ערב מדהימה מאותו הערב.
עירית אבא והנשק הסודי

הדגמה של עבודת אבניים בתוספת הזלפות סליפ צבעוני.

עיבוד סופי

טוב... זה כבר מסיפור לגמרי אחר
באותו יום שישי בערב היינו רועי ואני בארוחת ערב של הדודנים לבית מערבי. המארחים: נטע ויורם מערבי בביתם המקסים בירושלים.
נטע פינקה אותנו במעדנים מעשה ידיה להתפאר שלהלן שתי דוגמיות. זה לא רק נראה טעים. זה באמת היה טעים.
הצלחת הלבנה המיוחדת, קלה באופן מפתיע, עשוייה מזכוכית לבנה והיא הגיעה ישר מברצלונה.


בונוס לאוהבי הקרמיקה- ספל של סמי די.

לקרמיקאים בנו בית. קוראים לו בית בנימיני.
" בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית על שם יששכר ויהודית בנימיני הוקם על מנת לקדם את האמנות והעיצוב הקרמי ולהוות בית פעיל ותוסס לקהילה המקצועית ולקהל הרחב.
ביוני 2011 נפתח בית בנימיני בבנין שנרכש בדרום תל אביב, שופץ והותאם לשימוש המרכז."מתוך האתר של בית בנימיני

ועכשיו חברים יקרים, אני באמת אשמח אם תגיבו או תרשמו כמנויים לבלוג שלי. זה לא קשה, זה לוקח דקה, זה יחמיא לי וישמח אותי מאוד  ובסוף אל תשכחו להוכיח שאתם אנושיים (:

תגובות

  1. סחתיין על החוגים שלך ועוד יותר...סחתיין על הדודנית!!! לא לצפות למשהו דומה בשישי:)
    נפצה בחברה.
    דנה

    השבמחק
  2. דנה יקרה. אנחנו מחכים ומצפים לשישי.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופ...

ציפורים בגיל- תערוכת פיסול ציפורים במוזיאון הארץ

השנה נענתי לקריאה של  שלומית חפר  להצטרף למדריכי קרמיקה  שעובדים עם בני הגיל השלישי ברחבי הארץ, להשתתף בתערוכה שתתקיים במוזאון ארץ ישראל. פניתי עם הרעיון ל תמר רום   ממחלקת הרווחה במועצה אזורית באר טוביה. תמר  התלהבה והוציאה את כל הרעיון אל הפועל. במהלך השנה עברתי ב 8 מושבים וקיבוץ אחד ברחבי המועצה ופגשתי את הנשים הנהדרות שמשתתפות בפעילות במועדונים שבישובים. במהלך שני מפגשים יצרנו ציפורים  מושבניקיות- ציפורים בעלות אופי חקלאי. מפגש אחד הוקדש  להצגת הנושא והכנת הציפורים ומפגש שני לצביעתן בצבעים עליזים. העבודה  היתה מאתגרת בשל העובדה שעברתי בין המושבים עם "סטודיו נייד", סוחבת חימר וכלי עבודה וחוזרת עם ציפורים צבועות ויבשות אל הסטודיו. אך מעבר לזה המפגשים היו שמחים ועליזים, כשנשים שלרובן זוהי ההתנסות הראשונה עם החומר נהנו מהחידוש ומהאתגר ונתנו ליצירתיות שלהן ביטוי. התערוכה נפתחה באופן רשמי ביום חמישי 6.7.2017 ותימשך עד אוקטובר 2017. מתוך טקסט התערוכה:" במשך השנה האחרונה עמלו כ-2,500 אזרחים ותיקים, פסלים ויוצרים בקרמיקה ביותר מ-100 מרכ...

עץ משפחה משפחת קריף