דילוג לתוכן הראשי

התחדשות


השנה החלטתי להצטרף לקבוצה של קרמיקאים ותיקים ומנוסים שמגיעים פעם בחודש ביום שישי לבית בנימיני לעבוד ביחד ולקבל השראה מעירית אבא- קדרית , אמנית ומורה. עירית מובילה אותנו בשבילים לא מוכרים באמצעות הדגמות, תרגילים, התנסות ושיעורי בית. עבורי זהו שיעור מעניין ומחזק. עירית מדברת על השינוי שעברה כאשר החליטה לנסות דברים חדשים, על הקיבעון של קדרים לעשות דברים בדיוק כפי שלמדו ומעודדת אותנו, תלמידיה, לנסות ולהעיז.

אחת הבעיות של הקרמיקה זה הצד הטכנולוגי המתסכל לעיתים. מי שאין לו את הצד הזה מרגיש לעיתים חוסר גדול. הרכבה של חומרים, צבעים, גלזורות, טמפרטורות של שריפה נמוכה, גבוהה, שלישית, סדקים לא צפויים בכלי ועוד בעיות שצצות תוך כדי עבודה- לעיתים סתם ולעיתים כי משהו בדרך היה לא נכון. עירית משחררת מהנושא הזה ולי זה מתאים בדיוק כי בלאו הכי לא הייתי שם אף פעם. מכיוון שלא למדתי אף פעם את הצד הטכנולוגי באופן מסודר, צברתי ידע רב במהלך השנים בדרכים שונות, אבל העקרון הוא שמכיוון שלא ידעתי שאסור, מבחינתי היה מותר. החיסרון הפך לסוג של יתרון. כמובן שאני לא אומרת שזה רק יתרון, ברור שמדי פעם חסר לי מאוד הצד הטכנולוגי, אבל אז אני מוצאת כבר עם מי להתייעץ. לרוב עם יעקוב מקרמיקון או עם שולה וולק וקרמיקאים ותיקים אחרים שעונים תמיד לכל שאלה בפורום הקרמיקאים ע"ש אבבי שרון
שיעור לחיים. לא?

התמונות הבאות הן מהמפגש ביום שישי האחרון שלמרות שלא נגענו בחומר ורק הקשבנו והתבוננו, היה מפרה וממלא ומעורר חשק עז לרוץ הביתה ולהתחיל לעבוד. ומכיוון שחלק גדול מהמפגש דברנו על חנויות לאפייה ובישול כמקור מצוין לכלים לעבודה עם חומר, אני מעלה גם כמה תמונות מארוחת ערב מדהימה מאותו הערב.
עירית אבא והנשק הסודי

הדגמה של עבודת אבניים בתוספת הזלפות סליפ צבעוני.

עיבוד סופי

טוב... זה כבר מסיפור לגמרי אחר
באותו יום שישי בערב היינו רועי ואני בארוחת ערב של הדודנים לבית מערבי. המארחים: נטע ויורם מערבי בביתם המקסים בירושלים.
נטע פינקה אותנו במעדנים מעשה ידיה להתפאר שלהלן שתי דוגמיות. זה לא רק נראה טעים. זה באמת היה טעים.
הצלחת הלבנה המיוחדת, קלה באופן מפתיע, עשוייה מזכוכית לבנה והיא הגיעה ישר מברצלונה.


בונוס לאוהבי הקרמיקה- ספל של סמי די.

לקרמיקאים בנו בית. קוראים לו בית בנימיני.
" בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית על שם יששכר ויהודית בנימיני הוקם על מנת לקדם את האמנות והעיצוב הקרמי ולהוות בית פעיל ותוסס לקהילה המקצועית ולקהל הרחב.
ביוני 2011 נפתח בית בנימיני בבנין שנרכש בדרום תל אביב, שופץ והותאם לשימוש המרכז."מתוך האתר של בית בנימיני

ועכשיו חברים יקרים, אני באמת אשמח אם תגיבו או תרשמו כמנויים לבלוג שלי. זה לא קשה, זה לוקח דקה, זה יחמיא לי וישמח אותי מאוד  ובסוף אל תשכחו להוכיח שאתם אנושיים (:

תגובות

  1. סחתיין על החוגים שלך ועוד יותר...סחתיין על הדודנית!!! לא לצפות למשהו דומה בשישי:)
    נפצה בחברה.
    דנה

    השבמחק
  2. דנה יקרה. אנחנו מחכים ומצפים לשישי.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי