דילוג לתוכן הראשי

סמפוזיון תל חי לקרמיקה 2011

קצת רקע....
מדי שנה מתקבצים אמני הקרמיקה של ישראל לשלושה ימים בחנוכה לסימפוזיון קרמיקה במכללת תל חי שנמצאת ממש ליד חצר תל חי, בתוך חורשה עם נוף גלילי מקסים.

המסורת נמשכת כבר 15 שנים, כשבכל שנה מתארחים אמני קרמיקה מחו"ל להדגמות והרצאות. השנה התארחו שלושה אמנים Akio Takamori- אמן קרמיקה אמריקאי ממוצא יפני, Marcus OMahoney – אמן קרמיקה בריטי וJhon Higgins: - אמן קרמיקה אירי. כל האמנים הם אמנים פעילים ויוצרים בסגנונות שונים בתחום הקרמיקה, בעלי היסטוריה ארוכה ומפוארת של תערוכות ותצוגות בארצם ובעולם. (בהרחבה בפוסטים נפרדים)

לסימפוזיון יש כמה מסורות נחמדות כגון מכירת קערות של הסטודנטים לקרמיקה למען המחלקה שלהם, הגרלת ספלי קפה מעוצבים בין הקרמיקאים שבאו לסימפוזיון וכן תערוכה שנתית של אגודת הקרמיקאים שהשנה אף תנדוד בכמה חללי תצוגה ברחבי הארץ.

נושא התערוכה השנה היה Tea for two - . האמנים התבקשו להתייחס לנושא, כל אחד בדרך שלו. הגיעו למעלה מ 80 עבודות מתוכן נבחרו  25 בלבד שימשיכו בתערוכה נודדת ברחבי הארץ במהלך השנה הקרובה. את העבודות בחרה ועדת שיפוט שכללה גם את האמנים מחו"ל. בשל המוני האנשים שבאו לראות את התערוכה לא הצלחתי לצלם את כל העבודות, אך הבאתי כאן מספר עבודות להתרשמות. אני לא יודעת מי מהעבודות זכתה, ומכיוון שהתצוגה היא אנונימית אני גם לא יכולה לתת את הקרדיט הראוי לאמנים שאת תמונותיהם אני מציגה כאן. מי שמזהה את עבודתו מוזמן לכתוב אלי ואשמח להוסיף את שמו לעבודה. 

את האומנים מחו"ל הביאו אביבה בן סירה ורות קורמן, בשיתוף האגודה ויעל נובק שמתאמת את הבאת האומנים .
על התערוכה אחראים אבנר זינגר ויעל עצמוני ובהקמה נוספו דורי זנגר ומארק יודל .
כל הפרויקט כמובן הוא בשיתוף עם מכללת תל חי ואגודת אומני הקרמיקה בישראל .

מראש אני מתנצלת על כך שלא כל התמונות בפוקוס.



















Posted by Picasa

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי