דילוג לתוכן הראשי

עבודות חדשות

לאחרונה פיתחתי קו מוצרים חדש בהשראת כלי הסוכר של סבתא שלי. סבתא שלי נהגה להחזיק את הסוכר לאורחים בכלי מיוחד, עדין מאוד ששמור אצלי עד היום. זהו כלי מפורצלן, עם פרחים עדינים ועיטורי זהב, עם פיתוחים וסילסולים, מאוד שונה מסגנון העבודה שלי שהוא בדרך כלל יותר חופשי.  יצרתי צלוחיות וקערות קטנות עם ידית שיוצאת מאמצע הכלי ומשמשת לנשיאתו. הידית היא בהשראת מגשי העוגיות האנגליים שבהם יש צלחת שטוחה ומוט ממתכת בדרך כלל, שהוא גם ידית.  הצלוחיות והקעריות משמשות להגשת קונפיטרה, קוביות סוכר, או כל כיבוד אחר (עדיף כמו בתמונה ) אך ניתן להשתמש בהן למטרות שונות כגון צלוחית לתכשיטים.
זה לא כלי שלי אבל הייתי מאוד שמחה לאכול את מה שעליו.

 תוספות הזהב והדקאלים עוברות שריפה שלישית ורביעית מעל הגלזורה כך שהן הופכות לחלק בלתי נפרד מהגלזורה ולכן מהכלי. אין בעיה לשטוף את הכלים במים וסבון אך ככלל, כלים עם תוספת זהב לא מכניסים למיקרו ולא מומלץ להכניס למדיח.
צלוחית עם דקאלים פרחוניים ותוספת זהב

התמונות הראשונות הן מפסטיבל האוכל האחרון שהתקיים ביואב יהודה במסגרתו אמנים ארחו אמנים בבתיהם- בתים פתוחים. אני התארחתי אצל שרית ברק ב'מרחב נגיעה' בגבעת ישעיהו- מקום בו שרית מלמדת ומטפלת בסגנון תאילנדי  (מומלץ מאוד). 
שרית מעניקה טיפול: הטיפול מתבצע בשכיבה על מזרן, או בישיבה עם אפשרות לשימוש בשמנים או בלבוש מלא.



על השולחן אפשר לראות את קו הטבעות החדש שלי- עליהן בפוסט אחר.






צלחת עם ידית במרכז ודקאלים פרחוניים

דגים דקורטיביים לתלייה על הקיר

צלוחית עם ידית דקורטיבית במרכז הצלחת ועם דקאלים פרחוניים


מגנטי לב על צלחת צדפים עם ידית במרכז.

דגים לתלייה על הקיר

מבט מהצד על צלחת הצדפים- צלוחית במראה א-סימטרי עם שוליים מוזהבים ודקאלים צדפים



תגובות

  1. אילת
    קו המוצרים הזה מקסים ממש.....
    ניראה לי שבאמת אפשר לכנותו בשם
    "קפה של חמש עם המלכה"

    מעריצה פלמונית

    השבמחק
    תשובות
    1. מעריצה פלמונית. תודה רבה. אכן השם נראה לי מתאים. כל הזכויות שמורות לאחותי היקרה (:

      מחק
  2. יפהפה, עבודותייך מרהיבות :-)

    השבמחק
  3. תודה יעל. אני שמחה שקפצת לביקור בבלוג שלי והתרשמת מעבודותי. מוזמנת לביקורים חוזרים. מועדים לשמחה. אילת

    השבמחק
  4. איילת, העבודות מדהימות! דברים חדשים. איזה יופי לראות התחדשות מפעם לפעם, כמו האביב עכשיו. בהצלחה! איילת פרי.

    השבמחק
  5. הי איילת. מה שלומך, שמחה לפגוש אותך כאן. תודה. אילת

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי