בקיבוץ הזורע נמצא מוזיאון קטן ומקסים- מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח. המוזיאון מציג תערוכת קבע עם פריטי אמנות מהמזרח הרחוק מהאוסף של וילפריד ישראל וכן תערוכות מתחלפות של אמנים מהארץ ומהעולם.
כרגע מוצגת במוזיאון תערוכה בשם 'קולות האדמה', שאוצרות שיר מלר ימגוצ'י וענת טורבוביץ. התערוכה שנעשתה בשיתוף עם אגודת הקרמקיאים, מתמקדת בעולם החומר והיחס שלו לאדמה שממנה הוא בא. בתערוכה משתתפים אמני קרמיקה שונים שמתייחסים לאדמה ותחלואיה בצורות שונות.
טקסט מתוך האתר:
"תערוכה זו מציגה עבודות של אמנים היוצרים בחומר ומתייחסים לאדמה מתוך הקשבה למצבה בעידן הנוכחי. האיכויות והיופי שטמונים בחומר נגלים לעיני האמנים שבוחרים ליצור בו כיום כמו עבר. אך האדמה שממנה מגיע החומר עברה תהפוכות רבות ששינו את פניה. בעשורים האחרונים גוברת המודעות לנזק הסביבתי וגם האמנות מתפקדת כסייסמוגרף הקולט את מצוקות העיתים ומתריע על סכנות מתקרבות." (לקריאה של המשך הטקסט ניתן להיכנס לאתר בקישור שלמעלה)
העבודה שלי בתערוכה:
זהו פרט אחד מתוך מספר חרסים שעומדים על מדף זכוכית. בכל חרס נובט צמח אחר בתוך חומר לבן לא שרוף.
העבודה שלי היא מעין מעבדת ניסוי- הרעיון מאחורי העבודה היה לבדוק אם החומר שאנו מכירים כחומר שימושי/אמנותי עקר ומת יכול גם להצמיח בתוכו חיים.
עבודות נוספות מהתערוכה ניתן לראות באתר המוזיאון.
כרגע מוצגת במוזיאון תערוכה בשם 'קולות האדמה', שאוצרות שיר מלר ימגוצ'י וענת טורבוביץ. התערוכה שנעשתה בשיתוף עם אגודת הקרמקיאים, מתמקדת בעולם החומר והיחס שלו לאדמה שממנה הוא בא. בתערוכה משתתפים אמני קרמיקה שונים שמתייחסים לאדמה ותחלואיה בצורות שונות.
טקסט מתוך האתר:
העבודה שלי בתערוכה:
זהו פרט אחד מתוך מספר חרסים שעומדים על מדף זכוכית. בכל חרס נובט צמח אחר בתוך חומר לבן לא שרוף.
העבודה שלי היא מעין מעבדת ניסוי- הרעיון מאחורי העבודה היה לבדוק אם החומר שאנו מכירים כחומר שימושי/אמנותי עקר ומת יכול גם להצמיח בתוכו חיים.
עבודות נוספות מהתערוכה ניתן לראות באתר המוזיאון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
אשמח לשמוע את דעתך