דילוג לתוכן הראשי

סימפוזיון תל חי 2013

סימפוזיון תל חי,  חנוכה 2013

זו הפעם השלישית שאני לוקחת את עצמי בחנוכה ליומיים חופש מהבית ומצפינה לתל חי לסימפוזיון הקרמיקה השנתי שמארגנת אגודת הקרמיקאים. (למידע נוסף על הסימפוזיון מתוך אתר האגודה: כאן)
שלושה אמנים מחו"ל , אמנית צעירה מהארץ בשלושה ימים של הדגמות, הרצאות, שיחות ותערוכה אחת:

השנה ארגנו את הפסטיבל אסתי דרורי ורני גילת. את האמנים הביאו:
אביבה בן סירה, נציגת אאידה בישראל, שהזמינה את טוני מרש, ורות קורמן שהזמינה את ניקולס פורטלה ודורותי פרנסס.
הפוסט הזה והבאים אחריו יעסקו בנושאים הבאים:
 Tony Marsh
Nicolas Arroyave-Portela
Doherty Frances
ליאורה הסינג
ו'הפינה שלי בשלוש עבודות'

בפוסט זה אתמקד באמן  Tony Marsh  
טוני הוא אמן מזה 40 שנים שבמהלכן הוא גם מלמד. ההוראה הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו וזה עולה בשיחות איתו.
הדיבור שלו אטי, נעים, ניכר שהוא חושב על כל מילה שיוצאת מפיו וחשוב לו להבהיר את עצמו לקהל השומעים. מתוך ההקשבה לו נחרט לי בזיכרון משפט אחד " יש תלמידים שאני כמורה פשוט לא צריך להפריע להם" משפט כל כך חשוב למי שעוסק בהוראה ובחינוך.
העשייה במסגרת סימפוזיון מאוד שונה מתהליך העבודה שלו בבית, שם הוא יוצר תבניות, ומעצב אובייקטים באטיות עד לתוצר הסופי. כאן בתל חי הוא נאלץ לעבוד מהר, עם אסיסטנטיות ולתכנן מראש מה הוא הולך ליצור. מצאו חן בעיני האובייקטים הרבים שהוא יוצר שכביכול אין קשר ביניהם אך כל אחד מהם הוא מיוחד בפני עצמו וביחד הם אמורים ליצור את העבודה סופית. העבודה הסופית היא למעשה מיכל שבתוכו אובייקטים קטנים שמרכיבים סיפור אישי.
מקורות ההשראה למכלים בתל חי הם מוזיאון ישראל שהרשים אותו מאוד באוספים הארכאולוגים והאתנוגרפיים והנופים והחומרים שבסביבה של תל חי. התמונות שצלמתי במהלך היומיים מדגימות את תהליך הבנייה של המכלים והאובייקטים.

  









 


 


 






 דוגמאות לעבודות מתוך המצגת





מתוך אתר האגודה:
כלי הביטוי העיקרי של Marsh הוא קעריות חרס. לדעתו, בזכות מעמדן החשוב בתפר שבין טבע ותרבות. הכלים שMarsh יוצר אינם שימושיים ואינם מבוססים על טיפוסי כלים מסורתיים והיסטוריים. עם זאת, הוא חולק כבוד רב למטרה שמאז ומעולם לשמה הם נוצרו : לאחסן, לשמור, להנציח, לפאר וליפות.
הנושאים העיקריים בהם עוסק Marsh והמאפיין העיקרי של עבודותיו הם: חיים ומות, נישואין ופריון וההבדל בין הנשגב לפיזי.


בפוסטים הבאים: על ליאורה הסינג ועל התערוכה 'הפינה שלי בשלוש עבודות'

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

ונציה- ביקור בביאנלה 2015, All The World’s Futures

הביאנלה עצומה ומתפרסת על שני מוקדים רשמיים הג'רדיני והארסנלה, ועוד עשרות תערוכות קטנות מפוזרות ברחבי העיר. אי אפשר להראות את הכל וגם לא הכל הרשים אותי באותה המידה. השנה היו גם המון עבודת וידאו שאי אפשר לתעד אותן בצילום סטילס. (יותר מדי לדעתי.) אז להלן הדברים שאהבתי במיוחד בלי יותר מדי הסברים... הביתן הראשון כשנכנסים לג'רדיני- הביתן של הולנד   מיצב המפתחות של יפן- מרשים מאוד מאות מפתחות תלויים על חוטים אדומים שיוצרים חופה מעל ראשי המבקרים. הזכיר לי את החדר עם המפתחות מהארי פוטר. מיצב המפתחות של יפן. ג'רדיני ע ציץ משייט לו  בחלל של הביתן הצרפתי ומה שהיה ממש מפתיע יותר מהעצים ששטו, הן הטריבונות דמויות הבטון הקשה שעליהם היו שרועים מבקרים רבים ולמרבה ההפתעה היו רכות וקפיציות ולא מבטון בכלל. רישום שהרשים אותי במיוחד (כי אני ממש אוהבת רישום) וציור שהרשים אותי במיוחד - הגודל אגב  בתמונה הבאה קופסאות של אוצרות ע בודת רישום עדינה על גבי מפות  עבודת ציור ורשיום על גבי מפת גבולות של מקומות שונים בע

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי