דילוג לתוכן הראשי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו




הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם. בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי. 

בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות :
בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף. 
בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אינטימית מבחינתי, יוצרת שילוב  בין עולם החומר הקרמי לבין עולם הרישום/ציור שמייצגים מבחינתי שני קצוות שונים בעולם האמנות של היום, אך בעבר התקיים ביניהם קשר הדוק יותר.
השברים הם כמו אוסטרקונים שנמצאים באתרים ארכיאולוגים בהם יש סדנאות קרמיקה עתיקות, שם אפשר לעקוב אחר תהליך הלימוד של השוליות והאמנים על פי חלקי הכדים והציורים. הציור על השבר מעלה שאלה של שלם וחלק (פרגמנט), באיזו נקודה הדימוי השבור והחלקי נותן מספיק אינפורמציה לצופה ומרמז על מה שהוא היה פעם.

 



וגם עבודות למכירה מוצגות על מדפי הגלריה

לכבוד פתיחת התערוכה השקתי את כרטיסי הביקור החדשים שלי-
צד א




צד ב



תמונות מהפתיחה (עם שחף גבעון)









אשמח לשמוע תגובות

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופ...

ציפורים בגיל- תערוכת פיסול ציפורים במוזיאון הארץ

השנה נענתי לקריאה של  שלומית חפר  להצטרף למדריכי קרמיקה  שעובדים עם בני הגיל השלישי ברחבי הארץ, להשתתף בתערוכה שתתקיים במוזאון ארץ ישראל. פניתי עם הרעיון ל תמר רום   ממחלקת הרווחה במועצה אזורית באר טוביה. תמר  התלהבה והוציאה את כל הרעיון אל הפועל. במהלך השנה עברתי ב 8 מושבים וקיבוץ אחד ברחבי המועצה ופגשתי את הנשים הנהדרות שמשתתפות בפעילות במועדונים שבישובים. במהלך שני מפגשים יצרנו ציפורים  מושבניקיות- ציפורים בעלות אופי חקלאי. מפגש אחד הוקדש  להצגת הנושא והכנת הציפורים ומפגש שני לצביעתן בצבעים עליזים. העבודה  היתה מאתגרת בשל העובדה שעברתי בין המושבים עם "סטודיו נייד", סוחבת חימר וכלי עבודה וחוזרת עם ציפורים צבועות ויבשות אל הסטודיו. אך מעבר לזה המפגשים היו שמחים ועליזים, כשנשים שלרובן זוהי ההתנסות הראשונה עם החומר נהנו מהחידוש ומהאתגר ונתנו ליצירתיות שלהן ביטוי. התערוכה נפתחה באופן רשמי ביום חמישי 6.7.2017 ותימשך עד אוקטובר 2017. מתוך טקסט התערוכה:" במשך השנה האחרונה עמלו כ-2,500 אזרחים ותיקים, פסלים ויוצרים בקרמיקה ביותר מ-100 מרכ...

עץ משפחה משפחת קריף