דילוג לתוכן הראשי

החומר הלבן-פיסול עכשווי בפורצלן

החומר הלבן -פיסול עכשווי בפורצלן, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע
במוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע, נפתחה ביום שישי האחרון תערוכה חדשה שבה מוצג השימוש העכשווי בפורצלן בקרב אמני הקרמיקה בישראל היום. העבודות מגוונות מאוד בגודל, בתוכן ובטכניקה וכן בהצגת אמנים צעירים לצד ותיקים.
המוזיאון הקטן שנבנה עוד בימין הראשונים של הקיבוץ מציג את אוסף הקבע המוקדש לאוסף מיוחד של פריטים מהמזרח הרחוק,  לצד תערוכות מתחלפות. זהו מוזיאון קטן ואינטימי שתמיד נעים להגיע אליו בשל התערוכות שמוצגות בו אך גם בשל האווירה המיוחדת של מדשאות הקיבוץ שמסביב והרקע המרשים של הר הכרמל. אם במקרה מזדמן לכם, אני ממליצה לראות את הסרט שנעשה על וילפריד ישראל ומציג את האיש ופועלו בזמן מלחמת העולם השניה עד להרצחו/הריגתו בתאונת מטוס. (קטע קטן מהסרט ניתן לראות כאן, כתבה שפורסמה בעיתון הארץ ניתן לקרוא כאן)

מתוך הקטלוג: (החומר הלבן, פיסול עכשווי בפורצלן, בהוצאת מוזיאון וילפירד ישראל, 2015)
"תערוכה זו מסמנת מגמה הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות אצל יוצרים רבים בקרמיקה הישראלית הפונים לפורצלן כחומר ליצירה פיסולית. עדינותו, שקיפותו והלובן הבתולי שלו, מושכים אותם אליו למרות שהוא אינו קל לאילןף...
מגמה זו מעניינת במיוחד משום שהיא קוטבית לראשיתה של הקרמיקה הישראלית שחיפשה הקשרים חומריים ותרבותיים במזרח הקדום ובארכיאולוגיה הארצישראלית....."

ביום שישי 17.7.2015 התקיימה פתיחת התערוכה בנוכחות האוצרות, צוות המוזיאון, האמנים, חברים ובני המשפחה.

התערוכה  מתפרסת על פני שלושה חללים. בחלל הרביעי מתקיימת תערוכה של אמני מועצת מגידו.



אוצרות: שיר מלר ימגוצ'י, ענת טורבוביץ.
התערוכה בשיתוף עם אגודת אמני הקרמיקה בישראל.

העבודה שלי: ' אילת זר שינבוים, התנקות'


 בחלקי נפל הכבוד להיות מוצגת ליד עירית אבא, מורה אהובה שבין שאר הדברים שלמדתי ממנה, היא זו שחשפה אותי לפורצלן ולאיכויות שלו.

עירית אבא




תמרין מקרוב, יער



אתל פיסרף, ללא מילים


שחף גבעון, חולות- כד תלוי




שחף גבעון, חולות- כד פנים


כוכבית בן עזרא גולדברג, עבודת יד



עינב ברנס אליסוב, אשת חיל




גילית לוין רונן, בבילון



שרי מנולה שטמפלר, אישה חרס אישה חרסינה




ענת נגב, משט




שרון בריל, איים




ג'ין מאיר, סדרת כלים פיסוליים



עפרה קוץ, קונכיות חשופות


עירית אבא




רות שרייבר, לא עוד




רחל סטולר, רקמה תאית

רחל סטולר, רקמה תאית




עינב ברנס אליאסוב,רחם

מוריה אשכנזי רוזנבלום, תאי זכרון קורסים


ענבר פרים, מאובני פורצלן

סימה לוין, סודות קטנים






רני גילת Diaphanous


יעל עצמוני, מפות אילמות



יעל עצמוני


 תמונות מהפתיחה















תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי