דילוג לתוכן הראשי

חיפוש קרוב- תערוכה בבית בנימיני

תערוכה חדשה בבית בנימיני -
אוצרות: טליה טוקטלי ורוני בן ארי ששיתוף הפעולה ביניהן היה מפרה ויצר דבר חדש ומקורי.



הסבר על התערוכה מתוך האתר של בית בנימיני:

תערוכה "חיפוש קרוב" מזמנת מפגש בין מוזיאונים, אמנות הקרמיקה ואמנות הצילום.

עבודות משתי המדיומים תוצגנה בתערוכה המציעה קשר מאתגר בין שתי שפות אמנות, שוטטות מחשבתית, אופני התבוננות חדשים וקישורים שאינם מובנים מאליהם.
המפגש בין שפות האמנות השונות – החומר הקרמי מצד אחד ויצירת דימוי מצולם מהצד האחר – נעשה בתהליך של השראה.
שלושים אמני החומר התבקשו לבחור פריט ארכיאולוגי עשוי חומר קרמי המוצג באחד מהמוזיאונים בישראל, והפריט שימש לו מקור למידה והשראה  שבסופן נוצר ה"קרוב" – יצירה חדשה עשויה חומר קרמי ובעלת משמעות ופרשנות חדשה.
כחלק מהתהליך נבחרו אמני צילום אשר הגיבו לעבודתו של אמן החומר, תגובה שמטרתה לחצור דימוי חדש המחפש את ה"קרוב".
בתערוכה "חיפוש קרוב" מוזמן הצופה  לדלג  בין עבודות עשויות חומר לבין צילומים. החלל הוא מרחב אשר בו התחוללו  שלבים שונים של תהליכי היצירה.
המתבונן עשוי לחוות עצמו כמתווך, ליצור הקשרים משלו כמו גם לעקוב אחר המהלכים שהובילו את אוצרות התערוכה לגישורים שאינם מובנים מאליהם.
המפגשים בין האמנים אפשרו הכרות אישית ,חשיפה הדדית בינתחומית שהאירו אופני התבוננות ויצירת קישורים ותרמו להפריה מאתגרת בין שתי שפות אמנות.
המפגש  לא כלל עשייה משותפת או תיעוד של שיתוף הפעולה.
היצירה בחומר היא תולדה של מגע פיסי מתמשך לבד מתקופת פרידה בה שוהה היצירה בתנור ומשנה תכונותיה, תהליך העבודה הצילומי מתרחש כאשר מוסט הרגע מתוך קו הרצף של הנראות,    הוא עוקר את הזמן מתוך עצמו ומוציא אל האור את מה שחומק ואת מה שחורג מתוך היש. המודרנה הטכנולוגית מאפשרת לסיים את  "הדבר" ליצירה.
_______________________________________
התערוכה כפי שצולמה על ידי:
העבודה שלי: אילנה יוחסין- עוסקת בנשות המשפחה שלי לדורותיהן, כנשים צעירות וכאמהות. העבודות קטנות ומשלבות ציור והדפס מונופרינט על שברי קרמיקה
מיד אחריה העבודה שמתייחסת אליה- הצילום של הצלמת שני נחמיאס.
בהמשך- כל עבודות התערוכה ושמות האמנים.



שמות האמנים (מתוך האתר של בית בנימיני): 

עירית אבא  |  טלי אמיתי-טביב, אריאלה אברהמסון  |  איתמר שמשוני, מיכל אדלר-שלו  |  מתי חלילית, זהבה אדלסבורג  |  פסי גירש, מיכל אלון  |  חנה סהר, אפרת אייל  |  עביר עטאללה, נעה ארד יאירי  |  דוד עדיקא, ליזבט ביגר  |  יאיר ברק, ענת בראל  |  טלי נבון, רונית ברנגה  |  מיכל מדנבליק, מירי ברנד  |  אתי שורץ, אילן בק  |  תמרה מסל, סיגל גבעון לשמן  |  קובי וולף, זהרה הראל |  מיכל חלבין, איילת זר שינבוים |  שני נחמיאס, יונת חמיידס  |  יובל יאירי, שולמית טייבלום-מילר  |  רמי מימון, ברק טויטו  |  ליאורה לאור, ורדה יתום  |  מאיר רקוץ', אחיה כנה |  ענבל שפריר, בוריס כץ  |  גלעד אופיר, עינת כהן  |  רונית פורת, סוזן לוטי  |  יגאל גבזה, מיה מוצ'בסקי-פרנס  |  נורית ירדן, ענת נגב  |  עינת עריף-גלנטי, רחל סטולר |  שי הלוי, עפרה עמיקם  |  גיורא שלמי, ג'קרנדה קורי  |  איתן ויתקון, מיכל קלסובסקי  |  אמירה זיאן, דורי שכטל זנגר  |  עומר מסינגר















































תגובות

  1. תודה רבה על ההסבר ועל הסיור המצולם בתערוכה!
    העבודה שלך מרתקת.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופ...

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו...