דילוג לתוכן הראשי

מוזיאונים באמסטרדם

אז חוץ מלשוטט בעיר ולשבת בבתי קפה ביקרנו גם בכמה מוזיאונים .
בכיכר המוזיאונים היפה והמטופחת מרוכזים שלושה מוזיאונים גדולים :המוזיאון הלאומי Rijksmuseum, Stedelijk Museum, מוזיאון ואן גוך והגלריה המקסימה שכתבתי עליה בפוסט הקודם.
חוץ מזה היינו גם בבית רמברנט.
צילמתי בעיקר מה שקשור לקרמיקה וזכוכית אבל גם קצת מסביב, דברים שאהבתי במיוחד. 
כיכר המוזיאונים 



תצוגת קומקומים



צלחות עם חיות מפוסלות כמובן





מיצב האור המהמם במוזיאון ריקס- ניתן לראות סרטונים שלו בקישור הזה





אדמונד דה ואל




מוזגת החלב של ורמיר  (:

טבע דומם



בית רמברנדט עם מוצגים מוזרים ומרתקים, הדגמות שונות ושחזור של הבית שבו גר באמסטרדם
בית רמברדנט




וזהו להפעם...

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חיפוש קרוב- תערוכה בבית בנימיני

תערוכה חדשה בבית בנימיני - אוצרות: טליה טוקטלי ורוני בן ארי ששיתוף הפעולה ביניהן היה מפרה ויצר דבר חדש ומקורי. הסבר על התערוכה מתוך האתר של בית בנימיני: תערוכה "חיפוש קרוב" מזמנת מפגש בין מוזיאונים, אמנות הקרמיקה ואמנות הצילום. עבודות משתי המדיומים תוצגנה בתערוכה המציעה קשר מאתגר בין שתי שפות אמנות, שוטטות מחשבתית, אופני התבוננות חדשים וקישורים שאינם מובנים מאליהם. המפגש בין שפות האמנות השונות – החומר הקרמי מצד אחד ויצירת דימוי מצולם מהצד האחר – נעשה בתהליך של השראה. שלושים אמני החומר התבקשו לבחור פריט ארכיאולוגי עשוי חומר קרמי המוצג באחד מהמוזיאונים בישראל, והפריט שימש לו מקור למידה והשראה  שבסופן נוצר ה"קרוב" – יצירה חדשה עשויה חומר קרמי ובעלת משמעות ופרשנות חדשה. כחלק מהתהליך נבחרו אמני צילום אשר הגיבו לעבודתו של אמן החומר, תגובה שמטרתה לחצור דימוי חדש המחפש את ה"קרוב". בתערוכה "חיפוש קרוב" מוזמן הצופה  לדלג  בין עבודות עשויות חומר לבין צילומים. החלל הוא מרחב אשר בו התחוללו  שלבים שונים של תהליכי היצירה. המתבונן עשוי לחוות עצמו

אליזבת ויג'ה לה ברון- ציירת ואמא במאה ה18

מאמר זה מבוסס על עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ' יוני אשר, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2003 .  תמונות וביבליוגרפיה מרכזית  בסוף המאמר אליזבת ויג'ה לה ברון,  Elisabeth Vigee Le Brun   ,   1755-1842 מי שמגיע למוזיאון או פותח ספר של תולדות האמנות, לרוב יתקל בציורים של גברים ולכן הדעה הרווחת היא שאין בכלל ציירות נשים, אך מסתבר שיש אמניות נשים במאה ה18 ואף כאלו שהיו מפורסמות מאוד בזמנן והתפרנסו בכבוד מיצירתן. אך דרכן של אמניות אלו לא הייתה קלה וגם כאשר הגיעו למעמד הנכסף   תמיד הייתה סביבן חרושת של שמועות ודעות קדומות כגון שגברים הם אלו שמציירים להן את ציוריהן.   הדעה המקובלת הייתה שלציירות "אין את היד (הכוח), את הראש (ההגיון) ואת הלב (התשוקה) שמאפשרים לצייר ציור היסטורי טוב".   מה שהטבע כן העניק לנשים זה את היכולת לחקות . ציור דיוקן אינו קשה מנטאלית כמו ציור היסטורי והוא דורש רק כשרון טכני ואת היכולת לחקות את הטבע.     המקור לדעות אלו הם הדיונים המדעיים של המאה ה18 על רוחן וגופן של נשים, הרחם הפך להיות האיבר שמופקד על חולשתן של הנשים גם מנטאלי

ציור

תמיד אהבתי לצייר ובעיקר לרשום עם עיפרון. בשנה החולפת היתה לי הזדמנות להשתתף בחוג ציור של  דוד ניפו במוזיאון אשדוד לאמנות. דוד ניפו הוא ממקימי ומורי בית הספר לציור ' התחנה ' וצייר מחונן. קישור לט קסט התערוכה  שהייתה לו במוזיאון אשדוד לאמנות. העתקת רישומי לימוד מתוך ספר צרפתי מהמאה ה19 ללימוד רישום. טבע דומם דוגמנית ערום ראש יווני דוד ניפו