דילוג לתוכן הראשי

קולות מהאדמה- מאמר ביקורת


מאמר ביקורת של סמדר שפי שפורסם במוסף גלריה בעיתון הארץ  בתאריך 14.8.2012
גם אני מופיעה כאן


תערוכה: תכשיטים קטנים של התכלות

כשעבודות הקרמיקה והחימר של "קולות באדמה" מתרחקות ממוטיבים צפויים, הן מצליחות לחדש

עם הרבה כוונות טובות, עם חידושים מסוימים ועם לא מעט בעיות, "קולות האדמה" היא תערוכה שיש בה עניין. שיר מלר-ימגוצ'י וענת טורבוביץ מציגות עבודות של אמנים היוצרים בקרמיקה סביב הנושא האקולוגי, מהיבט שניתן לקרוא לו רוחני, או במלותיהן שלהן, כזה "המאניש את האדמה ומבקש דרך המדיה לבטא את האמת של החומר, לקרב אותנו אל עצמנו, להאזין לאדמה".
העיסוק באקולוגיה הוא כיום בלב הקונצנזוס וכאן הוא נבחן באמצעות עבודת קרמיקה, מדיום שמקופלות בו קרבה לטבע והיסטוריה ארוכה. אלא שבארץ תופסת אמנות הקרמיקה מקום משני למדי ונחשבת במידה רבה לעיסוק של חובבנים. עוד מימי ראשית היישוב נדחקו עבודת הקרמיקה והפיסול בחימר לשוליים, הרחק ממה שנחשב לאמנות גבוהה. בין הסיבות שהובילו לכך: העיסוק בחומר הזה זוהה עם התרבות הפלסטינית המקומית, שמרבית העוסקים בו היו עוסקות, ולכן התחום סווג בקלות כאומנות ¬ כלומר, מלאכה ¬ולא כאמנות. עוד סיבה מענינת היתה העובדה שהתחום הזה, למרות שטופל בכמה מעוזי מודרניזם (בהם הבאוהאוס, האמנות הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה) נחשב למסורתי, שמרני ולעתים אנכרוניסטי.
ריקי מנור, שלמה סרי ונעמי אשחר, "תסיסה" מיצב קרמי בשילוב וידיאו, 2012
ריקי מנור, שלמה סרי ונעמי אשחר, "תסיסה" מיצב קרמי בשילוב וידיאו, 2012. צילום: רן ארדה
היו מספר יוצאי דופן בתמונה הכוללת הזאת, למשל ההכרה הנרחבת-יחסית בעבודות של מוד פרידלנד, לידיה זבצקי או נורה ונעמי; ואולי אפשר לחשוב בהקשר זה גם על כדורי הזהב-פורצלן שהוצגו לא מזמן בתערוכה המרהיבה של מוש קאשי במוזיאון הפתוח בתפן. מכל מקום, מעט מוסדות עוסקים באופן שוטף בהצגת התחום (בהם, בית אהרון כהנא ברמת גן ובית בנימיני החדש בתל-אביב ), ועם זאת הביאנלה לקרמיקה (שתיערך בשנה הבאה בפעם השביעית) כבר התבססה כארוע מעורר עניין.
"קולות האדמה" מוצגת במוזיאון וליפריד בקיבוץ הזורע, שאוספו הקבוע הוא של אמנות מהמזרח הרחוק. במזרח נתפשת הקרמיקה כעוד אופציה ביצירה העכשווית והיא מעולם לא נדחקה מהזרם המרכזי כמו בארץ.
זהירות, אקולוגיה
מרבית האמנים המציגים בתערוכה "קולות האדמה" מזוהים עם התחום שנים רבות. חבל שההתייחסות כאן לשאלות אקולוגיות, למרות חשיבותה העצומה, היא לא פעם צפויה עד כדי כך שהיא הופכת שטוחה. דומה שהמיתוסים הגדולים המצויים ¬ באופן כמעט בלתי נמנע ¬ בתודעת המתבוננים בעבודות קרמיקה, הם דומיננטיים מדי. לעולם נחשוב על קרמיקה בהקשר סיפור בריאת האדם בספר בראשית (פרק ב: "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים; ויהי האדם לנפש חיה") ובהקשר סיפור הגירוש מגן עדן (פרק ג: "בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב"
גדולה עוגן, "זכרונות של כדים", 1998
גדולה עוגן, "זכרונות של כדים", 1998. צילום: רן ארדה
עבודות כמו של הפיסול ליה בורס, שמציגה דמות אנושית מחימר ליד צמח, או כמו הווידיאו "שום דבר מלבד רחם" של יואב אדמוני, או "עקבות" של ורדה יתום, טעונים בסוג הפאתוס שגורם לא פעם לרתיעה מאמנות במדיה הקרמית. אדמוני עוקב אחר מעין לידה או בקיעה מתוך חומר, כשההקשרים חומר¬אדמה¬אמא-אדמה¬רחם ברורים מאוד. יתום יוצרת דמות שנדמית ז'אנרית לגמרי מחימר לא שרוף על בד.
המיצב "התכלות" (2012) של תגית כלימור עשוי משברים של אריחי קרמיקה, כאלו המשמשים תדיר לריצוף, ומהם נבנית צללית של עיר המונחת על הרצפה. היא מצליחה להיות מטרידה באפרוריות שלה, בכך שחלק מהבניינים כאילו מרחף, בכך שנקודת המבט שלנו לא לגמרי ברורה. העבודה בקרמיקה מתועשת, המרוחקת מהמיתוס הטבעי של החומר, היא מוצלחת במקרה זה, והתחושה שבין משחקיות לבין ערעור היציבות פועלת היטב על הצופה.
תגית כלימור, "התכלות", 2012
תגית כלימור, "התכלות", 2012. צילום: רן ארדה
מוריה מאורי-רוזנבלום מציגה את "קו אפס: יבשה", עבודה העוסקת במוטיב ימי, באלמוגים, אחד מאוצרות הטבע שהפגיעה בו מתועדת היטב. העבודות שלה עשויות משילוב של חומר קרמי, פרפין וחלוקי נחל יפים, והן מציעות ספק התבוננות בטבע דומם ספק יד זיכרון. מאורי-רוזנבלום יצרה מה שנראה כתכשיטים קטנים של התכלות, תוך שהיא מדגישה את המלאכותיות של הפרפין הלבן.
אילת זר-שינבוים מציגה את "צמיחה", עבודה יפה מ 2012 העשויה חומר לבן שרוף, חומר לבן לא שרוף, וזרעים. זר-שינבוים דנה בשאלת פוטנציאל החיים של החומר, ושוב מיתוס הבריאה משליך על הקריאה העכשווית. מטרידה גם הקירבה לעבודות שיצר בתחילת העשור הקודם אודי אבן, חבר בקבוצת "זיק" ואמן בולט שהלך לעולמו ב 2004. אבן גידל נבטים בתוך חימר בצורות שונות, כמין עבודות אמנות בתהליך.
שרי מנולה שטמפלר, "זעקה אילמת", 2012
שרי מנולה שטמפלר, "זעקה אילמת", 2012. צילום: רן ארדה
ריקי מנור, נעמי אשחר ושלמה סרי מציגים מיצב שיוצר תחושה כאילו הועמד במוזיאון מדע (מהסוג שנלווית לו קריינות דרמטית). העבודה משלבת וידיאו, צילום ואובייקטים קרמיים במה שנראה כמו צילום מקרוב של מאגמה רותחת. כל אחד מהמרכיבים יפה אך הצירוף אינו הופך את המיצב ליותר מסך חלקיו.
בין העבודות הבולטות יש גם כאלה שהקשר שלהן לנושא התערוכה הוא פחות ישיר, כמו "שפת האדמה שלי" (2012) ¬ עמוד של חומר שכמו נעטף בתוך עצמו בשכבות דקות ואפורות המאיימות להתפורר, והוא נראה משהו שבין תוצאה של תהליך טבעי -עמוד סלע סחוף - לבין פסל. גם המיצב "חראם" של נועה אלמגור מ 2009 נראה כמו שורת מגדלים מתפוררים (מזכיר במידה מסוימת עבודות של חיימי פניכל) והוא יפה ומטריד.
הכיוון שבחרו האוצרות, שילוב של קרמיקה ומדיות אחרות, הוא מצוין וחיוני כדי להפוך את היצירה בחומר הזה לחלק משיח האמנות. הצילומים המרשימים של יזי מיכאלוביץ מוצגים לצד עבודות החימר ונדמים כמין דיוקנאות של שטח קרקע קטן שמתגלות בו תצורות רבות. זה נראה כמו חקירה קשובה למה שעתיד לעבור גלגולים רבים.

"קולות האדמה", פיסול קרמי בהקשבה לאדמה. אוצרות: שיר מלר-ימגוצ'י וענת טורבוביץ. מוזיאון ויליפריד, קיבוץ הזורע

תגובות

  1. עבודות יפייפיות, הרבה כבוד.

    השבמחק
  2. יש אפשרות לעצב/לפסל דמויות של שחקני כדורגל?

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום. זה לא ממש התחום שלי.בכל מקרה תודה על הפניה. אילת

      מחק

הוסף רשומת תגובה

אשמח לשמוע את דעתך

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפ טולנד Tip Toland

בפוסט זה אתן בעיקר לתמונות לדבר אבל בכל זאת... אי אפשר בלי כמה מילות פתיחה. לאורך הסימפוזיון צלמתי שלבים שונים בעבודתה המדהימה של טיפ טולנד Tip Toland  שאותם אראה כאן. טיפ היא אישה מרשימה שנראה שהיא לא מפסלת אלא ממש רוקדת עם הפסל שלה. הבעות עולות ומתחלפות בקלות מתחת לידיה המיומנות כשרגע אחד הדימוי הוא של אדם צעיר ופתאום זקן, פעם מחייך ופעם רציני. במצגת השיקופיות ניתן היה להתרשם מהרפרטואר המפואר של דמויות שטיפ פיסלה לאורך הקריירה הארוכה שלה וכן משיטות העבודה בהתמודדות עם קונסטרוקציות מתוחכמות שתומכות בפסלי ענק. בסרט שצולם בבית בנימיני ניתן לראות את תהליך העבודה על מודל קטן של הפסל שעליו עבדה בתל חי וכן את תכנון הקונסטרוקציה. עיצוב הראש והבסיס כשבפנים קונסטרוקציה מצינורות אי אפשר שלא להתרשם מהחיוניות האדם הצעיר והמעוצב הופך למבוגר ומלא יותר הוספת האוזן  

תערוכת אורח בגלריה 8 ביפו

הגלריה '8 ביפו' ממוקמת ברח' רבי פנחס שבמרכז שוק הפשפשים המקסים של יפו. זוהי גלריה/קאופרטיב של קרמיקאים מהמובילים בתחומם . בשיא החורף עם הבטחות לסופות וגשמים, הגיע יום שישי ואיתו שמש נעימה, השוק התמלא בריחות של יום שישי ובהמולה אופיינית, בתי הקפה והמסעדות מיהרו להוציא שולחנות החוצה ולקבל את הסופ"ש. באווירה קסומה וחגיגית זו פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי.  בתערוכה אני מציגה שתי סדרות מרכזיות : בחלק הראשון של גוף העבודות אני יוצרת פאזל של זיכרונות המתבססים על צילומי משפחה אותם אני מציירת ומדפיסה על כלים ואובייקטים אחרים שאני יוצרת.  דרך העבודה אני בוחנת מושגים כמו זיכרון ונוסטלגיה, הדימויים שמרכיבים אותם וכיצד ואיזה תמונה היסטורית/ משפחתית/לאומית  הם יוצרים.  דרך הדימויים שאני מבודדת מתוך האלבום המשפחתי אני למעשה בוחרת איזה נרטיב לספר ולחשוף.  בחלק השני של גוף העבודות אני משתמשת בדימויים שלקוחים מרישומים קלאסיים, דרכם אני בוחנת שאלות של מושגי יופי ורגש. ההתבוננות  ביצירות המופת של אמנים כגון לאונרדו ואחרים והעברתם למדיום הקרמי שהעבודה עליו היא יותר אי

סמפוזיון תל חי לקרמיקה 2011

קצת רקע.... מדי שנה מתקבצים אמני הקרמיקה של ישראל לשלושה ימים בחנוכה לסימפוזיון קרמיקה במכללת תל חי שנמצאת ממש ליד חצר תל חי, בתוך חורשה עם נוף גלילי מקסים. המסורת נמשכת כבר 15 שנים, כשבכל שנה מתארחים אמני קרמיקה מחו"ל להדגמות והרצאות. השנה התארחו שלושה אמנים Akio Takamori - אמן קרמיקה אמריקאי ממוצא יפני, Marcus OMahoney – אמן קרמיקה בריטי ו Jhon Higgins : - אמן קרמיקה אירי. כל האמנים הם אמנים פעילים ויוצרים בסגנונות שונים בתחום הקרמיקה, בעלי היסטוריה ארוכה ומפוארת של תערוכות ותצוגות בארצם ובעולם. (בהרחבה בפוסטים נפרדים) לסימפוזיון יש כמה מסורות נחמדות כגון מכירת קערות של הסטודנטים לקרמיקה למען המחלקה שלהם, הגרלת ספלי קפה מעוצבים בין הקרמיקאים שבאו לסימפוזיון וכן תערוכה שנתית של אגודת הקרמיקאים שהשנה אף תנדוד בכמה חללי תצוגה ברחבי הארץ. נושא התערוכה השנה היה Tea for two - . האמנים התבקשו להתייחס לנושא, כל אחד בדרך שלו. הגיעו למעלה מ 80 עבודות מתוכן נבחרו   25 בלבד שימשיכו בתערוכה נודדת ברחבי הארץ במהלך השנה הקרובה. את העבודות בחרה ועדת שיפוט שכללה גם את האמנים מחו"ל. בש